תושב אשדוד חשוד באי-דיווח על הכנסות ממטבעות דיגיטליים; הדיווחים אינם זהים בסכום ובמצבו המשפטי

שני אתרי חדשות ישראליים פרסמו ב-6 באוקטובר 2026 ידיעות על תושב אשדוד החשוד באי-דיווח לרשויות על הכנסות ממטבעות דיגיטליים. בחדרי חרדים כותב כי התושב נעצר, ומתאר סכום של 13 מיליון דולר שנכנסו לידיו ושלא נכלל בדיווח. חרדים אשדוד מציג אותו כחשוד שלא דיווח על הכנסות ממטבעות דיגיטליים — בלי לדבר על מעצר — וכותב בכותרתו "13,000 מיליון דולר", פער של שלושה סדרי גודל מול הדיווח האחר. אין בידינו אישור לאיזה מן השניים מדויק, ולכן ראוי להתייחס בזהירות גם לסכום עצמו, לא רק להיקף העבירה הנחשדת, וגם לניסוח מצבו המשפטי: מקור אחד מדבר על מעצר, האחר על חשד בלבד.

בד בבד פורסם באתר פוסטה כי עו"ד אורי גולדמן מייצג חשוד בהלבנת הון במטבעות דיגיטליים בהיקף של 50 מיליון דולר. המקורות שלפנינו אינם קושרים בין שני הפרסומים, אינם מציינים שם של חשוד, ואינם קובעים כי מדובר באותו הליך — ולכן אין לראות בפרסום הזה אישור או הרחבה של הראשון.

אי-דיווח והלבנת הון אינם אותה עבירה

הניסוחים שעלו בדיווחים מצביעים על שני מסלולים משפטיים נפרדים, שנוח לבלבל ביניהם. אי-דיווח על הכנסה הוא עניין של דיני מס: החובה לכלול בדוח השנתי כל הכנסה שהתקבלה, ובכלל זה רווחים ממכירת נכסים. הלבנת הון היא עבירה אחרת לגמרי — העברת כספים שמקורם בפעילות אסורה דרך שרשרת פעולות שנועדה להסתיר את המקור. אדם עשוי להיחקר באחד מהמסלולים בלי להיחקר בשני, והמקורות שלפנינו אינם מבהירים מה בדיוק נבדק בתיק הזה.

ברמה העקרונית, רשות המסים בישראל רואה במטבעות דיגיטליים נכס ולא מטבע. התוצאה המעשית היא שאירוע המס אינו נוצר ברגע שבו הארנק מראה עלייה בשער, אלא ברגע המימוש — מכירה, המרה למטבע אחר או שימוש בנכס לתשלום. מי שהפעילות שלו מגיעה לממדים של עסק עשוי להיות מסווג אחרת לגמרי, עם חובות דיווח רחבות יותר. זהו הקשר כללי להבנת סוג העבירה הנחשדת, ולא תיאור של התיק הנדון.

השרשרת הפומבית ונקודות המפגש עם הבנק

הדימוי שלפיו מטבעות דיגיטליים הם ערוץ אנונימי מצליח להחזיק מעמד, אף שהוא הפוך מן המציאות הטכנית. רוב הרשתות המרכזיות, ובראשן ביטקוין, מנהלות ספר חשבונות פומבי: כל העברה נרשמת בו לצמיתות וכל אדם יכול לעקוב אחריה. מה שאינו מופיע בשרשרת הוא שמו של הבעלים — אך הקישור בין כתובת לאדם נוצר בדרך כלל בנקודות המפגש עם המערכת הפיננסית הרגילה. זירות המסחר הגדולות דורשות זיהוי מלא של הלקוח ושומרות את הנתונים; הבנקים בישראל נוהגים לבקש אסמכתאות על מקור הכספים כשסכומים נכנסים מהמרה של נכסים דיגיטליים; ובין מדינות קיימים הסדרים להחלפת מידע על חשבונות.

התוצאה היא שדווקא הפעילות שנראית למשתמש כפרטית היא לעיתים הניתנת למעקב בדיעבד, שנים אחרי שבוצעה. ניתוח שרשרת אינו תחום חדש, והוא זמין הן לגופי אכיפה והן לחברות מסחריות.

חשד בשלב החקירה

מן הדיווחים שלפנינו לא ניתן ללמוד אם הוגש כתב אישום, איזו רשות מנהלת את החקירה, על אילו שנות מס מדובר, באילו מטבעות או זירות נעשתה הפעילות, וכיצד הגיעו הרשויות אל החשוד. כאמור, אף מצבו המשפטי אינו אחיד בין המקורות, וממילא גם משכו של מעצר — אם בוצע — אינו ברור. חשד אינו הרשעה, והפרסומים בשלב זה מתארים את עמדת החוקרים בלבד.

מה שהידיעה כן מלמדת, בזהירות הראויה, הוא שאכיפה בתחום הזה בישראל אינה תיאורטית ואינה מוגבלת לגופים גדולים. הפסיקה והנהלים בתחום מוסיפים להתגבש, ומי שמחזיק נכסים דיגיטליים בהיקף משמעותי עשוי למצוא עצמו נדרש להסביר את מקורם ואת אופן הדיווח עליהם — עניין שמקומו אצל איש מקצוע המכיר את דיני המס, ולא אצל קבוצות דיון או מדריכים כלליים ברשת.

מקורות: בחדרי חרדים · חרדים אשדוד · פוסטה

המידע בכתבה נועד להרחבת הדעת בלבד ואינו מהווה ייעוץ השקעות, ייעוץ מס או תחליף לייעוץ מקצועי.