מיליארדים בכותרות — אך רק 51 מיליון במס מקריפטו: הפער בנתוני הגילוי מרצון

רשות המסים סיכמה את היקף הנכסים שנחשפו במסגרת נוהל הגילוי מרצון — נכסים שלא דווחו קודם לכן: חשבונות בנק המוחזקים בחו"ל, דירות ונדל"ן, ולצדם מטבעות דיגיטליים. הדיווחים על הסיכום הזה התפרסמו בכמה כלי תקשורת כלכליים בישראל — ובאופן מעניין, לא כולם קראו את אותם מספרים באותו אופן.

שתי כותרות, אותו מהלך

באתר ICE הוצג הסיכום בנימה של הצלחה — הכותרת מדברת על מיליארדים שנכנסים לקופת המדינה מחשבונות סודיים, מקריפטו ומדירות. לעומת זאת, בעיתון "היום" הוצג אותו מהלך כאכזבה, והכותרת מדברת על סכום נמוך מכפי שציפו ברשות. ב-TheMarker הוצגה הזווית הממוקדת ביותר: הפוטנציאל, כלשון הכותרת, הוא מיליארדים — אך הגבייה בפועל מהרכיב הקריפטוגרפי הסתכמה לפי אותו דיווח בכ-51 מיליון שקל במס.

לפני שמנסים ליישב את הפער, כדאי לומר במפורש מה המקורות שלפנינו מוסרים ומה לא. הם נוקבים בסדר גודל — "מיליארדים" — ולא בסכום מדויק. הם גם אינם מפרטים למה בדיוק מתייחס סדר הגודל הזה: כותרת ICE מנוסחת כמיליארדים שנכנסים לקופת המדינה, ואילו TheMarker מדבר על "פוטנציאל" של מיליארדים, בלי שיהיה ברור אם מדובר בשווי הנכסים שהוצהרו, בהכנסה אפשרית למדינה מהם, או באומדן אחר.

ההסבר האפשרי לפער הוא הבחנה מוכרת בתחום המס: שווי נכס אינו זהה למס שנגבה בגינו, משום שהמס מוטל על הרווח ולא על השווי הכולל — ולכן סכום המס קטן בדרך כלל בהרבה מהיקף הנכסים. אם זו אכן ההבחנה שמאחורי הכותרות, אין ביניהן סתירה. אבל זוהי קריאה אפשרית בלבד, ולא הסבר שמופיע באחד המקורות; ייתכן גם שהמיליארדים שבכותרת ICE מתייחסים לכסף שנכנס בפועל לקופת המדינה, ואז ההשוואה היא בין שני נתוני גבייה בסדרי גודל שונים. החומרים שלפנינו אינם מכריעים בין האפשרויות. השאלה שנשארת פתוחה, מכל מקום, היא לא החשבון האריתמטי אלא הציפייה — מה קיוו ברשות לגבות, ומדוע התוצאה נמוכה ממנה.

מה זה בכלל נוהל גילוי מרצון

נוהל גילוי מרצון הוא מסלול שבו נישום שלא דיווח בעבר על הכנסות או על נכסים פונה ביוזמתו לרשות המסים, מדווח, משלם את המס והריבית — ובתמורה מקבל חסינות מהליך פלילי. ההיגיון פשוט משני הצדדים: המדינה גובה כסף שלא היה נגבה אחרת ומקצרת חקירות ארוכות, והנישום מסדיר את מצבו בלי לחשוש מכתב אישום.

הרכיב הקריפטוגרפי נכנס לתמונה מסיבה מובנת. מי שרכש מטבעות דיגיטליים לפני שנים לא תמיד היה מודע לכך שמדובר בנכס לכל דבר לצורכי מס, ושמכירה או המרה שלו יוצרת אירוע מס. יש מי שגילה זאת מאוחר, לעיתים אחרי שהערך עלה משמעותית — ואז ההסדרה כרוכה גם בצורך לשחזר תיעוד של פעולות משנים רחוקות.

טענת האנונימיות

בבזפורטל צוטטה טענה מרכזית לגבי הסיבה לתוצאה: "אם נוהל הגילוי מרצון היה אנונימי, אזי הוא היה מצליח יותר". הכוונה היא למסלול שבו נישום יכול לבחון את תנאי ההסדר מול הרשות באמצעות מייצג, בלי לחשוף את שמו בשלב הראשון, ורק לאחר שהתגבשה הסכמה על גובה החוב — לחשוף את זהותו.

ההבדל אינו טכני. אדם ששוקל לפנות מרצונו נדרש להעריך סיכון: כמה יידרש לשלם, ומה יקרה אם לא יגיעו להסכמה לאחר שכבר חשף הכול. ללא מסלול אנונימי, עצם הפנייה כרוכה בנטילת סיכון — הנישום חושף את זהותו לפני שהוא יודע מה יידרש לשלם. יש להדגיש שזוהי טענה שהובאה בכלי תקשורת אחד, ולא נתון של רשות המסים, ואין בחומרים שלפנינו התייחסות של הרשות אליה.

מה הנתונים האלה אינם אומרים

חשוב לתחום את המסקנות. הסכומים שפורסמו מתייחסים למי שפנה במסגרת הנוהל בלבד — הם אינם אומדן של היקף הנכסים הדיגיטליים הלא מדווחים בישראל, שאיש מהמקורות אינו מספק לו הערכה.

בנוסף, תוצאה מאכזבת של נוהל אינה משנה דבר בחובת הדיווח עצמה. חובת הדיווח על רווחים ממטבעות דיגיטליים אינה נגזרת מהצלחת הנוהל או מכישלונו; הנוהל הוא מסלול הסדרה, לא הקלה בכללים. ולבסוף — מהמקורות שלפנינו לא עולה כמה פניות התקבלו, מהו המועד האחרון להגשה, והאם בכוונת הרשות להאריך את הנוהל או לשנות את תנאיו. אלה בדיוק הפרטים שיקבעו אם המהלך יסתיים בנקודה הזו.

מקורות: ICE (אייס) · TheMarker · היום · Bizportal

המידע בכתבה נועד להרחבת הדעת בלבד ואינו מהווה ייעוץ השקעות, ייעוץ מס או תחליף לייעוץ מקצועי אישי.