וול סטריט מגדילה חשיפה: מיליארד דולר בביטקוין לבלאקרוק, קרן מורגן סטנלי חוצה 600 מיליון

שני דיווחים מצטרפים יחד לתמונה אחת, ומעניין דווקא הפרט שאינו כותרת: הכסף המוסדי בשוק הביטקוין לא רק נכנס — הוא גם מחליף כתובת. לפי קריפטו בריפינג, בלאקרוק, מנהלת הנכסים הגדולה בעולם, רכשה ביטקוין בהיקף של כמיליארד דולר במהלך עשרים הימים שקדמו לפרסום. באותה נשימה מדווח אותו מקור על יציאת כספים נוספת בהיקף 255 מיליון דולר מקרן הביטקוין של גרייסקייל. שני הנתונים חיים באותה ידיעה, ומי שקורא רק את הראשון מקבל תמונה חלקית.

כדי להבין מה בעצם נמדד כאן, צריך להכיר את המנגנון. קרן סל על ביטקוין (ETF) היא מכשיר פיננסי הנסחר בבורסה רגילה, כמו מניה, ומחזיק ביטקוין בפועל עבור המשקיעים בו. כשמשקיעים מזרימים כסף לקרן, מנהל הקרן נדרש לקנות ביטקוין בשוק כדי לגבות את היחידות החדשות; כשהם פודים, הוא מוכר. מכאן שנתוני התזרים אינם דעה על השוק אלא תיעוד של פעולות שכבר בוצעו — וזו הסיבה שהשוק עוקב אחריהם בקפידה. פריסה של המיליארד על פני התקופה שדווחה נותנת ממוצע של כחמישים מיליון דולר ביום, קצב עקבי הרבה יותר ממה שרכישה חד-פעמית הייתה מייצרת.

הכסף שעובר בין קרנות אינו בהכרח כסף חדש

כאן נדרשת זהירות פרשנית. גרייסקייל הפעילה את מוצר הביטקוין הוותיק בשוק האמריקאי עוד לפני אישורן של קרנות הסל הספוט, ומאז אישורן היא מאבדת נכסים לטובת מתחרות חדשות וזולות יותר. יציאה של 255 מיליון דולר מקרן אחת לצד רכישה של מיליארד דולר באחרת אינה מלמדת שמיליארד דולר של ביקוש חדש נכנס לשוק. חלק מהסכום — ואיש מהמקורות שלפנינו אינו אומר איזה חלק — הוא אותו כסף עצמו שעבר דירה. גם המאזן בין השתיים אינו מספר את כל הסיפור, משום שבשוק פועלות קרנות נוספות שנתוניהן אינם מופיעים בדיווח.

מה שהנתון כן מראה, ובביטחון, הוא שינוי במי שמחזיק את המפתחות. ככל שנתח גדול יותר מהביטקוין הסחיר מרוכז אצל מספר קטן של מנהלי נכסים ענקיים, כך גדל משקלן של החלטות שמתקבלות בקומות ההנהלה שלהם — ולא של פעולות משתמשים בודדים. עבור נכס שנבנה סביב רעיון הביזור, זו התפתחות שראוי לעקוב אחריה בעיניים פקוחות, לטוב ולרע.

בנק שממליץ, לא רק מתווך

הצד השני של אותו מטבע הגיע ממורגן סטנלי. לפי קריפטו בריפינג, הבנק פרסם מחקר שמחזק את התזה שלפיה ביטקוין מתפקד כ"זהב דיגיטלי" — כלומר נכס שתפקידו בתיק אינו לייצר תשואה שוטפת אלא לשמש מחסן ערך מול שחיקת כוח הקנייה, בדומה לתפקיד שמילא הזהב במשך דורות. הרעיון נשען על ההיצע המוגבל של ביטקוין, שנקבע מראש בקוד הפרוטוקול, ועל הטענה שהוא אינו נע בהכרח יחד עם שוק המניות.

התזה הזו שנויה במחלוקת בקרב כלכלנים, ובצדק: זהב נסחר מאות שנים בתנודתיות נמוכה יחסית, בעוד ביטקוין ידע ירידות של עשרות אחוזים בתוך חודשים. מחקר של בנק השקעות אינו הוכחה לנכונות התזה; הוא נתון חשוב מסוג אחר — סימן לכך שמחלקת המחקר של בנק גדול מוכנה להעמיד את שמה מאחורי המסקנה הזו בכתב, מול לקוחותיה.

מקור נוסף מביא דברים של הגורם המוביל את תחום הנכסים הדיגיטליים במורגן סטנלי, שבמסגרתם נדונו מוצר הביטקוין של הבנק ומודלי התיקים שבהם הוא משולב. לפי הנתון שמופיע הן בביטקוין מגזין והן בדיווח נוסף, הקרן חצתה רף של 600 מיליון דולר בנכסים נטו כחמישה חודשים לאחר השקתה. באותו דיווח נוסף נטען גם שהקרן כמעט לא ספגה לחץ פדיונות מאז ההשקה — טענה שאינה מאוששת ביתר המקורות שבידינו, ולכן יש לקרוא אותה כדיווח ולא כעובדה מבוססת.

ההבחנה בין שני הדברים האלה — מוצר ומודל — היא לב העניין. בנק יכול להציע קרן ביטקוין ללקוח שמבקש אותה ביוזמתו, וזו פעולת תיווך. כשהבנק משלב את הנכס במודלי הקצאה שיועציו מציגים ביוזמתם, מדובר בשינוי מהותי: הביטקוין עובר מקטגוריית "בקשה חריגה של לקוח" לקטגוריית "רכיב בתיק". ערוץ ההפצה של בנק גדול מגיע לקהל שמעולם לא פתח ארנק דיגיטלי ולא התכוון לפתוח.

אינפלציה חמה, ומחיר שעלה בכל זאת

הרקע המאקרו-כלכלי לדיווחים האלה לא היה נוח במיוחד. ביטקוין מגזין דיווח שמחיר הביטקוין עלה למרות נתוני אינפלציה גבוהים מהצפוי בארצות הברית — נתונים שמגבירים את הסיכוי להעלאת ריבית. בדרך כלל ריבית גבוהה פוגעת בנכסים תנודתיים: כשאפשר לקבל תשואה סולידית על אג"ח, הנכונות לשלם מחיר גבוה עבור נכס ללא תזרים יורדת. העובדה שהמחיר עלה בכל זאת מעידה שכוח קונה אחר פעל בו-זמנית, אך אינה מזהה את מקורו.

דוח של קוינשיירס, כפי שהוא מובא בביטקוין מגזין, תיאר את המצב כ"תמהיל לא שגרתי": נתון אינפלציה שלילי לטווח הקצר, לצד התפתחות נוספת שדווקא פועלת לטובת הנכס בטווח הארוך. המסקנה בדוח מנוסחת בזהירות — פגיעה אפשרית בטווח הקצר, תועלת אפשרית בהמשך. זו אינה תחזית מחיר וגם לא הבטחה, ומי שקורא אותה ככזו קורא לא נכון. בין מחקר של בית השקעות לבין מה שהשוק יעשה בפועל עומד פער שאיש עדיין לא סגר.

מקרנות הסל אל קופות החברות

שני פריטים נוספים מצביעים על הזרוע השנייה של האימוץ המוסדי — לא קרנות, אלא חברות. ביטקוין מגזין תיאר מודל תאגידי חדש בשם Orange Juice, שמנסה ליישם על ביטקוין את ההיגיון של חברת אחזקות בנוסח ברקשייר האת'וויי: החזקת נכס ליבה לטווח ארוך כבסיס למאזן, במקום ניהול פוזיציה מסחרית. עוד מדווח קריפטו בריפינג שראש תחום הנכסים הדיגיטליים של בלאקרוק ישתתף בכנס ייעודי בנושא אוצרות ביטקוין תאגידיים בניו יורק.

הופעה בכנס אינה מחייבת דבר, ומודל עסקי חדש אינו הוכחה להצלחתו. שתי הידיעות האלה שוות משהו רק כאשר קוראים אותן יחד עם נתוני התזרים: הן מראות שהשיחה על ביטקוין במאזן תאגידי כבר אינה מתנהלת רק בין חברות קטנות שמחפשות בידול, אלא נוגעת בשולי המיינסטרים הפיננסי. משקלה של החברה שמייצגת — בלאקרוק מנהלת נכסים בהיקף שאין לו אח ורע בענף — הוא שמקנה לפריט הזה ערך חדשותי.

המבחן שטרם נערך

נקודה אחת מחברת את כל הנתונים שלמעלה, והיא גם החולשה שלהם: כולם נמדדו בתקופה שבה המחיר לא קרס. קרן שחצתה 600 מיליון דולר בחמישה חודשים ולא ראתה גל פדיונות טרם עמדה במבחן האמיתי של ירידה חדה וממושכת, ומיליארד דולר של רכישות בעשרים יום אומר משהו על קצב, לא על עמידות. התנהגות משקיעים בשוק עולה אינה מנבאת את התנהגותם בשוק יורד, וזה בדיוק ההבדל בין נתון לבין מגמה. אין בחומרים שלפנינו מידע על היקף ההחזקות הכולל של כל אחת מהקרנות, על זהות המשקיעים או על משך ההחזקה הממוצע — שלושה נתונים שהיו הופכים את התמונה החלקית הזו לשלמה.

מקורות: Crypto Briefing · Bitcoin Magazine · Bitcoin.com News

המידע בכתבה נועד להרחבת הדעת בלבד ואינו מהווה ייעוץ השקעות או תחליף לייעוץ מקצועי.