משרד המשפטים האמריקאי: הוחרמו נכסי קריפטו בשווי כ-560 אלף דולר שגויסו עבור חמאס

החרמת קריפטו שגויס עבור חמאס: מה עולה מהודעת משרד המשפטים האמריקאי

משרד המשפטים של ארצות הברית הודיע על מהלך אכיפה שכוון אל תשתית גיוס הכספים הדיגיטלית של חמאס. לפי הדיווחים, סוכני ה-FBI תפסו שליטה על שמות מתחם ועל שרתים ששימשו לאיסוף תרומות עבור גדודי עז א-דין אל-קסאם, והנכסים הדיגיטליים שהוחרמו במסגרת המהלך מסתכמים בשווי של כ-560 אלף דולר.

לפי CoinDesk, בין היעדים שנתפסו נמנה אתר גיוס התרומות של הזרוע הצבאית של הארגון, וההשתלטות נועדה לשני דברים במקביל: ליירט תרומות שכבר בדרך, ולמנוע את המשך הגיוס. Crypto Briefing מציג את אותו מהלך בזווית של ציות ורגולציה — כלומר, כמקרה בוחן לשאלה עד כמה גורמי הפיקוח מסוגלים לזהות בזמן אמת כספים שמיועדים לארגוני טרור.

איך בכלל "מחרימים" מטבע דיגיטלי

זו הנקודה שמבלבלת רבים, ולכן כדאי לעצור עליה. ההנחה הרווחת היא שמטבעות דיגיטליים הם אנונימיים ולכן חסינים מפני רשויות אכיפה. המציאות מורכבת יותר. ברשתות הציבוריות הגדולות, כמו הביטקוין, כל העברה נרשמת בפנקס פתוח שכל אדם יכול לעיין בו. הכתובות אינן נושאות שם, אך התנועה ביניהן גלויה לחלוטין ונשמרת לתמיד. חברות ניתוח ייעודיות, וגם גופי חקירה, בונות על בסיס זה מפות קשרים בין כתובות.

מכאן, "החרמה" בפועל מתרחשת בדרך כלל באחת משתי דרכים: השגת המפתחות הפרטיים עצמם — הצופן שמעניק שליטה על הארנק — או פנייה לגורם מתווך שמחזיק בכספים, בורסת מסחר או מנפיק של מטבע יציב, שיכול להקפיא כתובת. הצד השני של המשוואה הוא השתלטות על התשתית הגלויה: אתר האינטרנט והשרת שמציגים לתורם את כתובת הארנק. מי ששולט באתר יכול, בפועל, להחליף את הכתובת המוצגת ולהסיט את הכספים. זהו בדיוק סוג המהלך שמתואר בהודעה.

מה המספר הזה אומר — ומה הוא איננו

סכום של כ-560 אלף דולר הוא נמוך במונחי שוק הקריפטו, שבו החרמות של מאות מיליוני דולרים אינן נדירות. אבל השוואה כזאת עלולה להטעות. מדובר בערוץ גיוס אחד ובנקודת זמן אחת, לא באומדן של כלל התקציב של הארגון או של היקף הגיוס שלו בנכסים דיגיטליים. שני המקורות שלפנינו אינם מציגים נתון כזה, ולכן אין דרך להסיק ממנו על היקף התופעה הכוללת.

באותה מידה, הנתון אינו מעיד על הצלחה מלאה בסגירת הערוץ. מי שמפעיל תשתית מסוג זה יכול להקים אתר חדש בכתובת אחרת. הערך של מהלכי אכיפה כאלה הוא בעיקר בשיבוש מתמשך ובהעלאת העלות והסיכון של הפעילות — לא בסגירה חד-פעמית.

מה עדיין לא ידוע

המקורות שלפנינו אינם מפרטים כמה נקודות מהותיות: אילו מטבעות בדיוק הוחרמו וכיצד התפלגו ביניהם, לאורך איזו תקופה הצטבר הסכום, האם הכספים היו מוחזקים בארנק פרטי או אצל גורם מתווך, והאם המהלך לווה בהליכים פליליים נגד יחידים. גם לוח הזמנים המדויק של פעולות ההחרמה אינו מופיע בפרסומים. בהליכים מסוג זה, פרטים כאלה נחשפים לרוב בהמשך, עם הגשת כתבי טענות אזרחיים לחילוט או כתבי אישום.

מה שכן ניתן לומר בביטחון: התפיסה שנכס דיגיטלי הוא בהכרח כסף שאין לאיש דרך להתחקות אחריו — אינה עומדת במבחן המציאות. הפנקס הפתוח, שנתפס לעיתים כחיסרון בהיבט הפרטיות, הוא גם הכלי שמאפשר לרשויות לעקוב אחר תנועת כספים שנים לאחר מעשה.

מקורות: CoinDesk · Crypto Briefing

המידע בכתבה נועד להרחבת הדעת בלבד ואינו מהווה ייעוץ השקעות או תחליף לייעוץ מקצועי.