כשהמדינה נשענת על רשת משותפת: אתריום כתשתית ציבורית דיגיטלית

רוב הקוראים מכירים את אתריום דרך המחיר שלו או דרך מטבעות שנבנים עליו. בפוסט חדש בבלוג של קרן אתריום מופיעה זווית אחרת: האם רשת בלוקצ'יין ציבורית יכולה לשמש תשתית לשירותים ציבוריים. הקרן עצמה היא הכותבת, ולכן כדאי לקרוא את הפוסט כעמדה של גוף שיש לו עניין ברשת, ולא כמחקר עצמאי.

שירותים שחוצים גבולות ארגוניים

לפי הקרן, שירותים ציבוריים נשענים יותר ויותר על מערכות דיגיטליות שמאפשרות למוסדות לעבוד יחד, מעבר לגבולות הארגון ולעיתים גם מעבר לגבולות המדינה. שתי דוגמאות מופיעות בקטע הפתיחה של הפוסט. הראשונה היא גוף ממשלתי שמאמת מסמך שהונפק בידי רשות אחרת. השנייה היא ארגונים הומניטריים שמתאמים סיוע ובמקביל שומרים על מידע אישי רגיש.

הפוסט טוען שיכולת טכנית של מערכות "לדבר" זו עם זו, מה שקרוי יכולת פעולה הדדית, אינה פותרת שאלה יסודית יותר. הקטע שעמד לפנינו נקטע לפני שהשאלה מנוסחת במלואה, ואין לנו בסיס לנסח אותה במקומה. הכותרת, "תכנון לריבונות", רומזת שהיא קשורה לשאלה מי שולט בתשתית שעליה הכול נשען. זו קריאה שלנו בכותרת, לא ציטוט מן הפוסט.

מדוע בכלל בלוקצ'יין ציבורי

ההיגיון הכללי, ולא בהכרח הטיעון המדויק של הקרן, הוא כזה. כששני מוסדות רוצים לשתף מידע, לרוב אחד מהם מארח את המערכת והשני נשען עליו. מי שמארח יכול לשנות כללים, להעלות מחירים או להפסיק את השירות. בלוקצ'יין ציבורי הוא פנקס משותף שמאות או אלפי מפעילים מחזיקים בעותקים שלו, ואף צד אחד אינו שולט בו לבדו. מוסדות יכולים לבדוק את אותו פנקס בלי לבקש רשות זה מזה.

ברוב הרעיונות מסוג זה הרשת אינה מחזיקה את המסמכים או הנתונים האישיים עצמם. היא מחזיקה לכל היותר טביעת אצבע קריפטוגרפית שמאפשרת לבדוק שמסמך לא שונה. את ההיבט הזה הפוסט אולי מפרט, אבל הקטע שבידינו אינו מאשר זאת.

תרגיל מחשבה ישראלי

הדוגמה הבאה היא המחשה בלבד. איננו טוענים שמערכת כזו קיימת בישראל או מתוכננת בה.

נניח שרשות ציבורית מנפיקה אישור, ובנק, קופת חולים או רשות מקומית צריכים לוודא שהוא אותנטי. היום כל זוג מוסדות מסדיר זאת בהסכם ובממשק משלו. בפנקס משותף אפשר לבדוק את האישור מול נקודת אמת אחת, בלי שהרשות המנפיקה תהיה זמינה באותו רגע. התמורה היא שהמוסדות צריכים להסכים על כללי הרשת, לפקח על הנתונים שנרשמים בה ולהתמודד עם הקושי למחוק או לתקן מידע שנרשם בפנקס שאי אפשר לשכתב.

הסתייגויות

כל ההצעה תלויה בפרטים. פנקס ציבורי שקוף כמעט מעצם טבעו, ולכן שירות שמטפל במידע רגיש חייב להחליט בקפידה מה נרשם ומה נשאר מחוץ לרשת. גם הטענה שהרשת "אינה בשליטת אף גוף" נבחנת בפועל. השאלה היא אם מפעילי הרשת, המפתחים והחברות הגדולות שמספקות שירותי תשתית אכן מפוזרים מספיק.

מכיוון שמקור הפוסט הוא הקרן עצמה, אין בידינו מקור שני שבודק את הטענות. בפוסט עצמו מובאת דוגמה אחת: מערכת הזהות הדיגיטלית הלאומית של בהוטן (NDI), שבה רישום משותף על אתריום עוזר לשירותים לאמת תעודות דיגיטליות בלי לפרסם אותן ברשת. זו דוגמה שהקרן עצמה מציגה, ואין בה כדי ללמד על אימוץ רחב.

מילון קצר

יכולת פעולה הדדית (interoperability): היכולת של מערכות שונות להעביר מידע ולהבין זו את זו.

ריבונות דיגיטלית: היכולת של מדינה או ארגון לקבוע בעצמם כיצד פועלות התשתיות שעליהן הם תלויים, בלי להישען על גורם חיצוני אחד.

בלוקצ'יין ציבורי: פנקס נתונים משותף שכל אחד יכול לקרוא, ושמופעל בידי רבים ולא בידי גורם יחיד.

טביעת אצבע קריפטוגרפית (hash): מחרוזת קצרה שנגזרת ממסמך. שינוי כלשהו במסמך משנה אותה, ולכן אפשר לבדוק בעזרתה שהמסמך לא שונה, בלי לחשוף את תוכנו.

למי שרוצה להעמיק ביסודות, במדור הלימוד באתר: המסלול על יסודות הבלוקצ'יין.

המידע בכתבה נועד להרחבת הדעת בלבד ואינו מהווה ייעוץ השקעות או תחליף לייעוץ מקצועי.

מקורות: Ethereum Foundation Blog