שישה מהלכים, אותה מפה: הטוקניזציה של נכסים ממשיים עוברת לשלב התשתית

שישה דיווחים נפרדים עוסקים כולם באותו רעיון מזווית אחרת: העברת נכסים מן העולם הפיננסי הרגיל — מניות, אג"ח, קרנות — אל רשתות בלוקצ'יין. זירת מסחר גדולה מכריזה על מסחר במניות מטוקנות; פרוטוקול שלם מגלה שכמחצית משווקיו נשענים כבר על נכסים כאלה; מוגשת בקשה לקרן סל על המטבע של אותו פרוטוקול בתצורת סטייקינג; גוף הסליקה המרכזי של שוק ההון האמריקאי עולה לבמה בכינוס בנקאי ומדבר על "השלב הבא"; וצוות יוצאי גולדמן זאקס, סיטאדל וגוגל משיק מוצר נגזר על נכסים ממשיים. ובכיוון ההפוך נרשם מהלך נוסף: ואנאק משכה בקשה שהגישה לרשות ניירות ערך האמריקאית.

הצטברות כזו של דיווחים אינה מוכיחה מגמה בפני עצמה, אך היא מאפשרת לעשות משהו שכתבה בודדת אינה מאפשרת: להסתכל על מהלכים של שחקנים שאינם מתואמים זה עם זה, ולנסות להבין מה בדיוק מתבשל בשכבת התשתית. יש לומר מראש שהחומר שלפנינו אינו כולל את מועדי הפרסום של הדיווחים, ולכן אין לדעת מתוכו כמה זמן הפריד ביניהם.

המושג שמאחורי הכותרות

טוקניזציה של נכס ממשי (באנגלית Real-World Asset, ובקצרה RWA) היא הנפקת טוקן על בלוקצ'יין שמייצג זכות בנכס שקיים מחוץ לבלוקצ'יין. הטוקן אינו המניה עצמה. הוא רישום של תביעה כלפי גוף שמחזיק את הנכס הבסיסי — בנק, נאמן, חברת ניהול — והערך שלו תלוי לחלוטין באמינות אותו גוף ובאיכות ההסדר המשפטי שמאחוריו. זהו בדיוק ההבדל בין החזקה ישירה בנייר ערך ובין החזקה בטוקן שמתיימר לעקוב אחריו.

המשיכה מובנת. בורסות מסורתיות סוחרות בשעות קבועות, הסליקה אורכת זמן, והגישה לשוק האמריקאי מתוך מדינה אחרת כרוכה בשרשרת מתווכים. טוקן, לעומת זאת, עובר בין ארנקים בכל שעה ובכל יום. אלא שהיתרון הזה נושא בתוכו את החיסרון: כאשר השוק הבסיסי סגור, אין מחיר ייחוס חי, והמחיר בזירת המסחר הממותקנת נקבע לפי ההיצע והביקוש של אותה זירה בלבד.

מסחר רצוף בלי בורסה פתוחה

לפי Crypto Briefing, בייביט מתכננת להשיק את שירות mStocks בתוך חודש ממועד הדיווח, ולהציע מסחר במניות מטוקנות מסביב לשעון. אותו דיווח מציין שהמוצר עשוי לשפר את הנגישות לשוק ואת הנזילות, אך מעמיד מולם אתגרים רגולטוריים וסיכונים.

מן החומר שלפנינו לא ניתן ללמוד באילו מניות מדובר, באילו מדינות השירות ייפתח, ומי יחזיק בנכס הבסיסי מול הטוקן — ואלה בדיוק הפרטים שקובעים אם מדובר במוצר מגובה נכס או בחוזה סינתטי. ההודעה היא על תוכנית השקה, לא על השקה שהתרחשה.

אינג'קטיב, ושאלת הספירה

הנתון המעניין ביותר בתיק הוא דווקא נתון מצטבר: לפי Crypto Briefing, קרוב למחצית מן השווקים הפעילים בפרוטוקול אינג'קטיב קשורים כיום לנכסים מטוקנים. אינג'קטיב היא רשת בלוקצ'יין שנבנתה סביב מסחר ונגזרים, והעובדה שכמחצית מן השווקים הפעילים בה אינם מטבעות קריפטו "טהורים" אלא ייצוגים של נכסים חיצוניים — זהו שינוי אופי של ממש.

כאן נדרשת זהירות פרשנית. "מחצית מהשווקים" היא ספירה של שווקים, לא של כסף. פתיחת שוק מסחר חדש בפרוטוקול מבוזר היא פעולה זולה, ומספר השווקים אינו מלמד על מחזורי המסחר בהם, על מספר המשתמשים או על עומק הנזילות. ייתכן שמחצית השווקים מרכזים אחוז קטן מן הפעילות, וייתכן שההפך — החומר שלפנינו אינו מכריע, ולכן גם אין לגזור ממנו טענה על "ביקוש גובר".

לפי Crypto Briefing דווח גם על בקשה להקמת קרן סל שתחזיק INJ, המטבע של הרשת, בתצורת סטייקינג — מוצר שסומן INJC. הרעיון שמאחורי קרן סטייקינג הוא להעניק למשקיע דרך מוסדית מוסדרת לא רק לחשיפה למחיר הנכס אלא גם לתשואה שמחלקת הרשת למי שמפקיד בה מטבעות. לפי הדיווח, גם המוצר הזה ניצב מול שאלות רגולטוריות ושאלות נזילות.

בקשה אחת נפתחת, אחרת נסגרת

ובכיוון ההפוך: שני מקורות — Crypto Briefing ו-Cointelegraph — מדווחים כי ואנאק פנתה לרשות ניירות ערך האמריקאית בבקשה למשוך את הרישום של קרן הסל שתכננה על את'ר בסטייקינג דרך לידו. לפי Cointelegraph, הבקשה המקורית, בתצורת טופס S-1, הוגשה באוקטובר של השנה שעברה.

משיכת בקשה אינה דחייה, ובחומר שלפנינו אין נימוק של החברה להחלטה. מה שהצמד הזה כן מראה הוא שהערוץ של "סטייקינג בתוך עטיפה מוסדרת" טרם התייצב: בחומר שלפנינו מופיעות גם הגשה חדשה בכיוון הזה וגם נסיגה ממנה. מי שרואה בבקשת INJC אישור מתקרב קורא יותר ממה שהמסמכים אומרים; הגשה היא ניסיון, לא תוצאה.

כשגוף הסליקה מצטרף לשיחה

הדיווח שאולי מלמד הכי הרבה על השלב שבו נמצאת הטוקניזציה הוא דווקא הפחות דרמטי. לפי Crypto Briefing, גב' שאקאר, בכירה ב-DTCC, וסרגיי נזרוב שרטטו בכינוס Sibos 2026 את הפאזה הבאה של התחום. DTCC היא חברת המשמורת והסליקה המרכזית של שוקי ההון בארצות הברית — התשתית השקופה שדרכה עוברות עסקאות ניירות ערך לאחר שהן נסגרות; Sibos הוא הכינוס השנתי של תעשיית הבנקאות והתשלומים; ונזרוב מזוהה עם פיתוח רשתות אורקל, המערכות שמזרימות נתונים מן העולם החיצוני אל חוזים חכמים.

כששלושת הגורמים האלה — גוף הסליקה המרכזי, כינוס הבנקאות והתשלומים, ועולם האורקלים — נמצאים באותו פאנל, השיח מפסיק להיות "האם אפשר להנפיק טוקן על נכס" — זה פתור מזמן — ועובר לשאלות של זהות הצדדים, עמידה בדרישות ציות, וסופיות הסליקה. אלה השאלות המשמימות שמכריעות אם מוסד פיננסי מסוגל להשתמש בכלי או רק להתפעל ממנו.

חוזים בלי תפוגה על נכס ממשי

המהלך הרחוק ביותר מן העולם המסורתי, גם אם הוא בא ממנו, הוא השקת DeepSigma. לפי Crypto Briefing, יוצאי גולדמן זאקס, סיטאדל וגוגל הציגו פלטפורמה לחוזי פרפטואל על נכסים ממשיים. חוזה פרפטואל הוא נגזר בלי מועד פקיעה, שנצמד למחיר נכס הבסיס באמצעות תשלומי מימון תקופתיים בין הצדדים.

זהו גם הסיכון החד ביותר בכל התיק הזה, ויש לומר אותו במישרין: חוזה כזה אינו מעניק החזקה בנכס. הוא חשיפה למחיר, לרוב עם מינוף, וכשהמחיר נע נגד הפוזיציה ההפסד עלול להגיע עד לחיסול ההחזקה. מוצר שמוצג כ"גישה לשוק המסורתי" עשוי להיות, מבחינת פרופיל הסיכון, רחוק מאוד ממה שאותו שוק מציע.

בין הודעה לבין מסחר

התמונה המצטברת מששת הדיווחים היא שהטוקניזציה חדלה להיות הדגמה טכנולוגית ועברה לשלב שבו עוסקים בה זירות מסחר, פרוטוקולים, יזמים מוול סטריט וגוף סליקה ותיק — כל אחד מקצה אחר של השוק, ובלי תיאום ביניהם. זה מה שהדיווחים האלה מראים.

מה שהם אינם מראים חשוב לא פחות: אין בחומר שלפנינו נתוני מחזורים, מספרי משתמשים, היקפי נכסים מנוהלים או אישור רגולטורי אחד שניתן. mStocks טרם הושק. INJC הוא בקשה שהוגשה. הקרן של ואנאק נמשכה. ההצהרות בכינוס הן הצהרות. שתי נקודות הבדיקה הקרובות ברורות למי שרוצה לעקוב בעצמו — אם וכיצד ייפתח mStocks בפועל, ומה יהיה גורל הבקשה של INJC — ושתיהן יימדדו במעשים, לא בהודעות.

מקורות: Crypto Briefing · Cointelegraph

המידע בכתבה נועד להרחבת הדעת בלבד ואינו מהווה ייעוץ השקעות או תחליף לייעוץ מקצועי.