ארה"ב הטילה סנקציות על מנגנון ביטוח ימי איראני שגבה תשלום בביטקוין

בסוף חודש יולי הודיע משרד האוצר האמריקאי על הטלת סנקציות על גורם איראני שהפעיל מה שמתואר כשירות ביטוח למעבר ספינות במיצר הורמוז — שירות שגבה, לפי ההודעה, תשלום בביטקוין ובנכסים דיגיטליים נוספים. הפרשה מעניינת פחות בגלל היקפה הכספי, שכלל לא פורסם, ויותר בגלל מה שהיא חושפת על הדרך שבה מדינות מנסות בשנים האחרונות להשתמש במטבעות דיגיטליים כערוץ תשלום עוקף בנקים — ועל הסיבות שבגללן זה עובד פחות טוב ממה שנדמה.

מה בדיוק פורסם

הפלטפורמה מכונה בדיווחים השונים בשני אופנים — "HormuzSafe" במילה אחת אצל חלק מהכלים, ו"Hormuz Safe" בשתי מילים אצל אחרים. לפי משרד האוצר, השירות הציע לחברות ספנות מעין פוליסה שמבטיחה מעבר בטוח במיצר, כשההכנסות ממנו זרמו לגורמים הקשורים למשמרות המהפכה האיראניים. הניסוח הרשמי שצוטט בדיווחים תיאר גוף ש"מקבל תשלום בביטקוין ובנכסים דיגיטליים אחרים".

כאן כדאי לשים לב לפער בין הדיווחים: חלק מהכותרות מדברות על חברה איראנית אחת, ואילו לפי דיווח של Decrypt מדובר בשתי חברות שסומנו יחד באותה פעולה, כשהאחת מהן היא מבטח נוסף. בדיווחים שלפנינו לא פורסמו כתובות ארנקים ספציפיות או היקף התקבולים, ולכן כל מספר שיצוץ בהקשר הזה ראוי ליחס זהיר.

למה דווקא מיצר הורמוז

מיצר הורמוז הוא צוואר בקבוק ימי צר בין איראן לחצי האי ערב, ומעבר ספינות דרכו הוא נקודת רגישות מוכרת בסחר הימי האזורי. מי ששולט בפועל על התנועה במיצר שולט גם על שאלה מסחרית פשוטה: כמה יעלה לספינה לעבור.

זה ההקשר שהופך "ביטוח מעבר" למוצר בעייתי במיוחד. כאשר הגורם שגובה את דמי הביטוח קשור לאותו כוח שמסוגל להפריע למעבר, ההבחנה בין ביטוח לבין תשלום כפוי מיטשטשת. Crypto Briefing ציין בהקשר הזה שהסנקציות עלולות דווקא להכביד על הכלכלה הימית האיראנית ולהוסיף מתח לנתיבי שיט שכבר עמוסים בסיכון.

ביטקוין ככלי עקיפה — והבעיה שבו

הרעיון שמאחורי גביית תשלום בביטקוין ברור: העברה שאינה עוברת דרך בנק מתכתב, ואינה תלויה בהוראת סוויפט שאפשר לחסום. אלא שכאן מתחילה החולשה. ביטקוין אינו אנונימי אלא פסאודונימי — כל העברה נרשמת בפנקס ציבורי, פתוח וקבוע, שכל אחד יכול לקרוא. ברגע שרשות אכיפה מקשרת כתובת אחת לזהות אמיתית, כל היסטוריית התנועה סביבה נחשפת לאחור ולפנים.

מכאן גם החולשה המעשית של הערוץ הזה: כתובת שמזוהה עם גורם מסומן הופכת לבעייתית בעיני גופים פיננסיים שעובדים מול השוק האמריקאי. הכסף אולי הגיע ליעדו, אבל היכולת להמיר אותו למטבע מקומי דרך גורם מפוקח מצטמצמת. במובן הזה, סנקציות סביב שימוש בקריפטו אינן מחרימות את המטבע — הן מקשות על היציאה ממנו. בפרשה הנוכחית, כאמור, לא פורסמו בדיווחים שלפנינו כתובות ארנקים.

מה זה אומר למחזיק ישראלי

בשביל הקורא בישראל אין כאן דרמה יומיומית, אבל יש נקודה אחת ששווה לשים לב אליה. הפרשה ממחישה שנכס דיגיטלי שעבר דרך גורם שסומן על ידי רשות אמריקאית נושא עמו היסטוריה שנשארת גלויה בפנקס הציבורי — ולכן מקור הכספים אינו שאלה תיאורטית, במיוחד ברכישות בשוק המשני, מיד ליד, שבהן אין גורם שמספק תיעוד.

נקודה נוספת נוגעת למה שנשמע ברשתות החברתיות אחרי כל ידיעה כזו — לפי דיווחים ברשתות עולה שוב הטענה שסנקציות "מוכיחות" שביטקוין הוא כסף חופשי מפיקוח. זו טענה שמסתובבת ברשת ולא נתון מאומת. המציאות מורכבת יותר: דווקא השקיפות של הפנקס הציבורי הופכת אותו לכלי מעקב יעיל בידי רשויות.

מה עדיין לא ידוע

טרם פורסם היקף הכספים שנגבו. בדיווחים שלפנינו לא נמסרה תגובה איראנית רשמית לפעולה, ולא נמסר אם צפויות סנקציות נוספות על גורמים באותה שרשרת. ככל שיתפרסמו פרטים נוספים, נעדכן.

מקורות: Cointelegraph · CoinDesk · Crypto Briefing · Decrypt · crypto.news

המידע בכתבה נועד להרחבת הדעת בלבד ואינו מהווה ייעוץ השקעות או תחליף לייעוץ מקצועי.