סולנה משיקה תקן סליקה פתוח למוסדות — עם קלט מג'יי.פי מורגן

קרן סולנה פרסמה תוכנה בקוד פתוח שנועדה לפתור בעיה עתיקה בשוקי ההון, ולא דווקא בעיה של עולם הקריפטו: מה קורה בפער שבין הרגע שבו שני צדדים מסכימים על עסקה לרגע שבו היא באמת נסגרת. התוכנה מיישמת את מה שנקרא בעולם הפיננסי DvP — מסירה כנגד תשלום. לפי הדיווחים, הבנק האמריקאי ג'יי.פי מורגן תרם קלט לעיצוב התקן.

הפער הזה אינו תיאורטי. בשוקי ניירות ערך מסורתיים, מכירת נייר ערך נסגרת לרוב יום או יומיים אחרי שהוסכם עליה. בינתיים, כל צד חייב להניח שהצד השני יעמוד בהתחייבותו — הקונה שהנייר יועבר, המוכר שהכסף יגיע. זה נקרא סיכון צד נגדי, והוא הסיבה שקיימת תעשייה שלמה של מסלקות, ערבויות וביטחונות.

העיקרון: הכול או כלום

הרעיון שמאחורי מסירה כנגד תשלום הוא פשוט בניסוח וקשה ביישום: שני צדי העסקה מתרחשים כיחידה אחת ובלתי נפרדת. אם העברת הנכס נכשלת, גם התשלום אינו מתבצע, ולהפך. אין מצב ביניים שבו צד אחד נתן וממתין.

דווקא כאן יש לבלוקצ'יין יתרון מבני. תוכנה שיושבת על רשת כזאת יכולה לקשור את שני ההעברות לפעולה אחת שהרשת מאשרת או דוחה בשלמותה — מה שמכונה בעולם הזה פעולה אטומית, כלומר כזו שאינה מתפצלת. לפי Decrypt, התוכנה של סולנה מאפשרת למוסדות לסגור עסקאות באופן אטומי, עם סופיות בתוך שניות במקום ימים. CoinDesk מתאר את אותו דבר במילים אחרות: סליקה בשניות, לא בימים.

Crypto Briefing מוסיף את ההיגיון הכלכלי — צמצום סיכון הצד הנגדי והאצת סופיות העסקה. שלושת המקורות מצביעים על אותה נקודה: מי שאינו צריך להמתין יומיים אינו צריך לשריין הון לכיסוי אותם יומיים.

מדוע « קוד פתוח » הוא הפרט המעניין

החלק שמבדיל את ההודעה הזאת מעוד שיתוף פעולה בין בנק לרשת בלוקצ'יין הוא מודל הפרסום. הקוד פתוח, כלומר ניתן לכל גוף לעיין בו, לבדוק אותו ולהשתמש בו — ולא נמכר כמוצר סגור של ספק אחד.

לגופים מוסדיים זה משנה. מחלקת סיכונים בבנק אינה מאשרת מערכת סליקה על בסיס הבטחה שיווקית; היא רוצה לראות את הלוגיקה. קוד פתוח גם מאפשר לכמה גופים לעבוד מול אותו תקן בלי שכל אחד יבנה גרסה משלו, וזה בדיוק מה שהופך פיתוח בודד לתשתית. זו גם לא הפעם הראשונה שקרן בסביבת סולנה בוחרת בדרך הזאת — מודל הפרסום הפתוח שימש שם גם לרכיבי תשתית אחרים.

הגבולות של הידיעה הזאת

כאן נדרשת זהירות. תרומת קלט מצד ג'יי.פי מורגן אינה זהה להתחייבות של הבנק להעביר דרך התקן נפח עסקאות אמיתי, והמקורות שלפנינו אינם קובעים שהבנק מפעיל את התוכנה או מתכנן לעשות זאת. שלושת הדיווחים מנסחים את מעורבותו כקלט לעיצוב — לא יותר מזה.

גם « סליקה בשניות » מתאר את הצד הטכני של העברה על הרשת, ולא את מסלול האישורים שעסקה מוסדית עוברת ממילא: בדיקות זיהוי לקוח, אישורי ציות, התאמה למערכות הפנימיות של הבנק. תוכנה אינה מבטלת את אלה.

מה שאינו מופיע במקורות: מי כבר עובד עם התקן, אילו סוגי נכסים הוא מיועד לשרת, ובאיזה לוח זמנים צפוי שימוש מעשי. בלי הפרטים האלה, הידיעה היא בשלב התשתית — פרסום של כלי, לא דיווח על נפח שעובר דרכו. השאלה שתכריע את גורלו היא מי יאמץ אותו, וזו שאלה שהתשובה לה תתברר בחודשים הבאים ולא בהודעה עצמה.

ראוי להוסיף נקודה אחת של הקשר רחב: המעבר של מוסדות פיננסיים לעבודה על רשתות בלוקצ'יין ציבוריות אינו מהלך חדש, אבל הוא נע בקו שונה מזה של הקריפטו הקמעונאי. מה שמעניין בנק אינו תנודת מחיר של מטבע אלא עלות התפעול של התחייבויות פתוחות — ההון שיושב בטל כביטחונות, הון שסליקה מהירה משחררת. מהזווית הזאת, תקן סליקה הוא ידיעה פיננסית יותר מאשר ידיעת קריפטו.

מקורות: CoinDesk · Decrypt · Crypto Briefing

המידע בכתבה נועד להרחבת הדעת בלבד ואינו מהווה ייעוץ השקעות או תחליף לייעוץ מקצועי.