ביטקוין נעצר מתחת ל-80 אלף דולר — וזה בדיוק המחיר שבו יושבת כמות המטבעות הגדולה ביותר

יש רמות מחיר שהשוק חוצה כמעט בלי לשים לב, ויש רמות שהוא נתקל בהן שוב ושוב. ביטקוין נמצא כעת מול רמה מהסוג השני. לפי ניתוח שפרסם CoinDesk, המטבע בוחן את מה שמתואר כריכוז ההיצע הגדול ביותר שלו — אזור 80 אלף הדולר — ובמקביל דיווח Cointelegraph שהמטבע לא הצליח לבסס תמיכה ברמה הזו.

ההסבר אינו נעוץ בגרף אלא ברישום בבלוקצ'יין. כל מטבע ביטקוין נושא עמו את המחיר שבו הועבר לאחרונה, ולכן אפשר למפות בכל רגע נתון כמה מטבעות "נקנו" בכל רמת מחיר. כשמצטברת כמות חריגה של מטבעות באזור מחיר אחד, נוצר מה שהאנליסטים מכנים קיר היצע: המון מחזיקים שקנו בערך באותו מחיר, ושכאשר השוק חוזר לשם — מגלים לפתע שהם יצאו מההפסד. חלקם ימכרו כדי לצאת בשלום, וכל מכירה כזו מוסיפה לחץ בדיוק במקום שבו המחיר מנסה להתקדם.

מה מיוחד דווקא באזור הזה

לפי CoinDesk, מדובר בצירוף של כמה גורמים שחופפים באותה נקודה. ראשית, זהו אשכול ההיצע הגדול ביותר של ביטקוין. שנית, הרמה נמצאת בסמוך למחיר הרכישה הממוצע של מחזיקי קרנות הסל על ביטקוין — כלומר של המשקיעים שנכנסו דרך המכשירים המפוקחים בשווקים המסורתיים, ולא דרך רכישה ישירה בבורסות קריפטו. שלישית, האזור מתלכד עם הממוצע הנע של 50 השבועות, מדד טכני שסוחרים רבים משתמשים בו כקו הפרדה גס בין מגמה ארוכת טווח חיובית לשלילית.

ריבוי הגורמים הוא העניין. כשכמה שיטות מדידה שונות זו מזו מצביעות על אותו טווח, המשמעות המעשית היא שיותר משתתפים בשוק מסתכלים על אותה נקודה — ולכן היא הופכת למשמעותית מעצם תשומת הלב שהיא מקבלת.

המקורות אינם מסכימים על גבולות הקיר

כאן כדאי לדייק. CoinDesk ממקד את הדיון סביב 80 אלף דולר. ואילו לפי The Block, חברת הניתוח Glassnode מסמנת טווח רחב יותר — 81 אלף עד 86 אלף דולר — כמכשול המרכזי בדרך לשיא של ינואר. הנימוק שם שונה במקצת: באותו טווח יושבת קבוצה גדולה של מחזיקים לטווח ארוך שנמצאת סמוך לנקודת האיזון שלה, כלומר לא ברווח ולא בהפסד.

זה אינו סתירה בין המקורות אלא הבדל בעדשה. האחד מודד היכן נמצא ריכוז המטבעות הגדול ביותר, השני מודד היכן יושבת קבוצת מחזיקים מסוימת ביחס למחיר הקנייה שלה. שתי המדידות מציירות אזור התנגדות, אך לא בדיוק את אותו קו.

"ספיגת ההיצע" — השאלה שהאנליסטים מציבים במרכז

Cointelegraph מגדיר את השאלה המרכזית כשאלת ספיגת ההיצע, ומציין שקבוצות המשקיעים חזרו לרווחיות נטו. הביטוי נשמע טכני, אבל הרעיון פשוט: כשמחזיקים ותיקים מוכרים, מישהו חייב לקנות מהם. אם הביקוש החדש בולע את המכירות בלי שהמחיר נשבר — הקיר נפרץ בהדרגה. אם הביקוש דק מדי — המחיר נסוג, ואותם מטבעות נשארים במקומם וממתינים לניסיון הבא.

רווחיות נטו של כלל הקבוצות היא נתון דו-משמעי. מצד אחד הוא מעיד על התאוששות; מצד שני, מחזיק שחזר לרווח הוא בדיוק מי שמסוגל למכור בלי כאב.

מה הנתון הזה אינו מוכיח

מפות היצע מתארות היכן נמצאים המטבעות, לא מה בעליהם עומדים לעשות. הן אינן חוזות אם הרמה תיפרץ, מתי, או לאיזה כיוון תהיה התנועה הבאה — וגם לא מבטיחות שמחזיק שחזר לנקודת האיזון אכן ימכור שם. חלק ניכר מהמטבעות באזור זה עשוי פשוט לא לזוז.

חשוב לא פחות: הנתונים אינם מסבירים מדוע המחיר הגיע לכאן. סיבות מאקרו-כלכליות, תזרימים לקרנות הסל וגורמים חיצוניים אינם נראים במפת ההיצע כלל. וכאשר רמה מסוימת הופכת לנקודת מוקד שכולם עוקבים אחריה, היא נוטה למשוך אליה תנודתיות מוגברת — לשני הכיוונים.

מקורות: Cointelegraph · CoinDesk · The Block

המידע בכתבה נועד להרחבת הדעת בלבד ואינו מהווה ייעוץ השקעות או תחליף לייעוץ מקצועי.